top of page
EHUD BERG
No Collections Here
Sort your projects into collections. Click on "Manage Collections" to get started
העקדה, 2022–2026
סדרת העקדה משמשת ארכיון גולמי ועכשווי של אימה אבהית ושל בגידה מבנית עמוקה. בטכניקות הפכפכות כגון שריפת-בור ורקו, גופי החרס מופשטים מליטוש מסורתי ועולים כמונוליתים מצולקים, פצועים ומבוקעים. העבודות שזורות מיתוס מקראי, מטמורפוזות קלאסיות ואסון לאומי, וניצבות מול הסף הבלתי-נסבל שבין כשל חברתי לניכור אישי.


אלימות במשפחה, 2022
קרמיקה מזוגגת שנוצרה על האובניים
50x22x20 ס"מ
אלימות במשפחה פועל כאנדרטה שקטה ופיזית לקריסה עמוקה של האמון המשפחתי. הפסל נוצר ב-2022 בתקופה של ניכור אישי חריף וקרע ביתי, ומעורר את הצללים הפסיכולוגיים האפלים של איבה מקרא ית — ובמיוחד את קנאתם הקטלנית של אחי יוסף ואת בדידותו של אח שהושלך אל הבור. המתח המבני של העבודה דוחה הכלה מסורתית, ופורץ את גבולותיו העדינים של הכלי שנוצר על האובניים. הבליטות האנכיות החדות, דמויות הקרן, מהדהדות את האיל הלכוד של קרבן העקדה, והופכות את החרס לארכיון קבוע של פגיעוּת ואובדן. מתוך הזדהות עם מעמד קורבן העקדה, מעגן האמן בחומר את המשקע הכבד של בגידה מוסדית וביתית. הצורות הדוקרות פועלות כחדירות קרות אל תוך מקלט, ומקפיאות את הסף המחניק והמדויק של עולם שנשבר מבפנים.
50x22x20 ס"מ
אלימות במשפחה פועל כאנדרטה שקטה ופיזית לקריסה עמוקה של האמון המשפחתי. הפסל נוצר ב-2022 בתקופה של ניכור אישי חריף וקרע ביתי, ומעורר את הצללים הפסיכולוגיים האפלים של איבה מקרא ית — ובמיוחד את קנאתם הקטלנית של אחי יוסף ואת בדידותו של אח שהושלך אל הבור. המתח המבני של העבודה דוחה הכלה מסורתית, ופורץ את גבולותיו העדינים של הכלי שנוצר על האובניים. הבליטות האנכיות החדות, דמויות הקרן, מהדהדות את האיל הלכוד של קרבן העקדה, והופכות את החרס לארכיון קבוע של פגיעוּת ואובדן. מתוך הזדהות עם מעמד קורבן העקדה, מעגן האמן בחומר את המשקע הכבד של בגידה מוסדית וביתית. הצורות הדוקרות פועלות כחדירות קרות אל תוך מקלט, ומקפיאות את הסף המחניק והמדויק של עולם שנשבר מבפנים.


מטמורפוזה, 2026
קרמיקת רקו מט נחושת | 46 x 38 x 30 ס"מ
הפסל ממזג מיתוסים מקראיים וקלאסיים, ולוכד נער אנדרוגיני במטמורפוזה טראומטית. כשידי הדמות מתארכות כלפי מעלה, הן הופכות לקווים משוננים של עץ כרות — בהתייחסות הן ליצחק הנעשה בלתי-נפרד מסבך הקורבן, והן לדפנה המשתנה לער כדי להימלט מאלימות. בטכניקת הרקו מט-נחושת ההפכפכה, הצבעוניות המתקבלת נעה מפחם חרוך לירוק נחושת ססגוני. פלטת הצבעים יוצרת מתח מורכב בין חורבן מבני ליופי אסתטי, ומציגה את הגוף לא כקורבן סטטי, אלא כצורה העוברת מטמורפוזה טראומטית ובלתי-הפיכה, המתמוססת אל תוך נוף הכליאה של עצמה.
הפסל ממזג מיתוסים מקראיים וקלאסיים, ולוכד נער אנדרוגיני במטמורפוזה טראומטית. כשידי הדמות מתארכות כלפי מעלה, הן הופכות לקווים משוננים של עץ כרות — בהתייחסות הן ליצחק הנעשה בלתי-נפרד מסבך הקורבן, והן לדפנה המשתנה לער כדי להימלט מאלימות. בטכניקת הרקו מט-נחושת ההפכפכה, הצבעוניות המתקבלת נעה מפחם חרוך לירוק נחושת ססגוני. פלטת הצבעים יוצרת מתח מורכב בין חורבן מבני ליופי אסתטי, ומציגה את הגוף לא כקורבן סטטי, אלא כצורה העוברת מטמורפוזה טראומטית ובלתי-הפיכה, המתמוססת אל תוך נוף הכליאה של עצמה.


עזאזל, 2025
חרס ותחמוצות ברזל
38x30x24 ס"מ
38x30x24 ס"מ


האיל, 2025
קרמיקה מזוגגת
22x34x30 ס"מ
הביצוע הפיזי נמנע מליטוש קלאסי; במקום זאת פני השטח מעובדים בעוצמה בסדקים מחוותיים עמוקים ובסימני כלי אגרסיביים, המחקים בשר קרוע ועצם בלויה. המשטח החרוך, בגווני אפר, כולא צללים עמוקים בתוך השקעים, ומפשיט את הנושא המיתולוגי מאלגוריה מרוחקת. הפסל עומד כאנדרטה שקטה ומחניקה לקריסה אישית ולאומית משותפת, ומקפיא את הסף המדויק שבו חיים חפים נקשרים למזבח של כשל קולקטיבי.
22x34x30 ס"מ
הביצוע הפיזי נמנע מליטוש קלאסי; במקום זאת פני השטח מעובדים בעוצמה בסדקים מחוותיים עמוקים ובסימני כלי אגרסיביים, המחקים בשר קרוע ועצם בלויה. המשטח החרוך, בגווני אפר, כולא צללים עמוקים בתוך השקעים, ומפשיט את הנושא המיתולוגי מאלגוריה מרוחקת. הפסל עומד כאנדרטה שקטה ומחניקה לקריסה אישית ולאומית משותפת, ומקפיא את הסף המדויק שבו חיים חפים נקשרים למזבח של כשל קולקטיבי.


אנטומיה מאוכלת, 2025
קרמיקה מזוגגת
20x40x43 ס"מ
20x40x43 ס"מ


המרחב המוגן (הממ״ד), 2024
קרמיקה מזוגגת שנוצרה על האובניים
30x40x40 ס"מ
המרחב המוגן פועל כאירוניה קיומית קשה, וניצב מול החשיפה האלימה של מה שהיה אמור להיות מקלט בלתי-חדיר. הפסל נוצר ב-2024, ומעבד קריסה אישית הרסנית ואסון לאומי. הוא מהדהד ישירות הן את אימת המבנה של ממ״ד דירתי שפרצה אליו האש, והן את החורבן המוחלט של מקלטו הפנימי, הביתי, של האמן, בעקבות בגידה עמוקה מצד אחיו-ואחיותיו.
30x40x40 ס"מ
המרחב המוגן פועל כאירוניה קיומית קשה, וניצב מול החשיפה האלימה של מה שהיה אמור להיות מקלט בלתי-חדיר. הפסל נוצר ב-2024, ומעבד קריסה אישית הרסנית ואסון לאומי. הוא מהדהד ישירות הן את אימת המבנה של ממ״ד דירתי שפרצה אליו האש, והן את החורבן המוחלט של מקלטו הפנימי, הביתי, של האמן, בעקבות בגידה עמוקה מצד אחיו-ואחיותיו.


מזבח, 2026
קרמיקה מזוגגת וברזל
50x52x3 ס"מ
50x52x3 ס"מ


הלהב הנעדר, 2026
טרה-קוטה צבועה (חרס שרוף בגימור מתכתי)
48 × 28 × 5 ס"מ
תבליט הטרה-קוטה הצבוע הזה משמש ארכיון גולמי ועכשווי של שותפות אבהית לאשמה ושל אימה קיומית. שבר מבני מבקע את הציר המרכזי, ואילו יד שמאל אוחזת בידית של להב נעדר — מכשיר קורבן בלתי-נראה אך נוכח בכל.
העבודה מציגה מחדש את עקדת אברהם כטראומה אישית ולאומית, וניצבת מול המציאות של אב ישראלי השולח את ילדיו למלחמה. פני האב מכוסים באצבעות האוחזות, ובמקומן מופיע מרקם כאוטי המרמז על תודעה מתפרקת. באמצעות הלהב-הרפאים חושף הפסל את הנטל הפסיכולוגי המכאיב של בגידה מוחלטת, ממוסדת.
48 × 28 × 5 ס"מ
תבליט הטרה-קוטה הצבוע הזה משמש ארכיון גולמי ועכשווי של שותפות אבהית לאשמה ושל אימה קיומית. שבר מבני מבקע את הציר המרכזי, ואילו יד שמאל אוחזת בידית של להב נעדר — מכשיר קורבן בלתי-נראה אך נוכח בכל.
העבודה מציגה מחדש את עקדת אברהם כטראומה אישית ולאומית, וניצבת מול המציאות של אב ישראלי השולח את ילדיו למלחמה. פני האב מכוסים באצבעות האוחזות, ובמקומן מופיע מרקם כאוטי המרמז על תודעה מתפרקת. באמצעות הלהב-הרפאים חושף הפסל את הנטל הפסיכולוגי המכאיב של בגידה מוחלטת, ממוסדת.


בור יוסף (אלימות במשפחה), 2022
קרמיקה בשריפת-בור
34x52x43 ס"מ
פסל הקרמיקה הזה, שנוצר על האובניים ב-2022, פועל כאנדרטה נבואית ומוחשית לקריסה מבנית ולאלימות אינטימית. בעקבות בגידה משפחתית עמוקה, האמן בוחן את גבולותיו הפיזיים של הכלי כבן-חליפין לגוף הפצוע. אדריכלות העבודה מתרכזת בגליל עמוק וחלול, שנפרץ באלימות וננעץ ביסוד צינורי גס החוצה אופקית את ליבתו. השפה המשוננת והאסימטרית והמשטח החרוך באפור-פחם — שהושגו בשריפת-בור עזה — מעוררים את הפיח ואת החורבן המבני של אתר פגיעה. בהפיכת תפקודו המסורתי של הכלי כמקום של ביטחון, "ההפרה הנבואית" מגשרת בין טראומה פרטית להיסטוריה משותפת, והופכת חפץ של ייסורים ביתיים לסימן רע לאומי של נטישה.
34x52x43 ס"מ
פסל הקרמיקה הזה, שנוצר על האובניים ב-2022, פועל כאנדרטה נבואית ומוחשית לקריסה מבנית ולאלימות אינטימית. בעקבות בגידה משפחתית עמוקה, האמן בוחן את גבולותיו הפיזיים של הכלי כבן-חליפין לגוף הפצוע. אדריכלות העבודה מתרכזת בגליל עמוק וחלול, שנפרץ באלימות וננעץ ביסוד צינורי גס החוצה אופקית את ליבתו. השפה המשוננת והאסימטרית והמשטח החרוך באפור-פחם — שהושגו בשריפת-בור עזה — מעוררים את הפיח ואת החורבן המבני של אתר פגיעה. בהפיכת תפקודו המסורתי של הכלי כמקום של ביטחון, "ההפרה הנבואית" מגשרת בין טראומה פרטית להיסטוריה משותפת, והופכת חפץ של ייסורים ביתיים לסימן רע לאומי של נטישה.
bottom of page